איילון חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' גולן ואח'

ב"כ התובעים: עו"ד בנאי

נתבע 1 בעצמו

פסק דין

תאונה שארעה ב-7/9/09, בצומת הרחובות יצחק שדה ושונצינו בתל-אביב. מונית, בה נהג הנתבע 2, פגעה מאחור ברכב התובעים בו נהגה רעייתו של תובע 2. אין חולק על עצם האירוע או על האחריות (המוטלת על נתבע 1) וחילוקי הדעות נוגעים לעוצמת המכה ולנזקים שנגרמו לרכב התובעים. טענת הנתבע 1 היא שהתאונה הייתה קלה ביותר ונגרמו בתאונה נזקים קלים (סדק בפגוש) שהוא הציע לתקנם על חשבונו, אך התובע ורעייתו סרבו. נתבע 1 מכחיש מכל וכל כי הנזקים שפורטו בדוח השמאי שצורף לתביעה נגרמו בתאונה.

הנהגת ברכב התובעים העידה כי בעקבות התאונה נהדף רכבה מספר מטרים קדימה. לאחר התאונה החליפו פרטים והיא הראתה לנתבע 1 שישנם כיפופים בפח וקשה לפתוח את תא המטען ולא ניתן לסגור אותו. היא מודה כי הנתבע הציע לסדר את הנזק במוסך מטעמו, והצדדים אף קבעו להיפגש, אולם לאחר ששמעו כי מדובר בנזק גדול יחסית פנו לחברת הביטוח. עדותה של הנהגת נתמכה בחוות דעת שמאית מ-8/9/09 – יום אחרי התאונה – המעידה על נזק לחלקו האחורי של הרכב, לרבות פגיעות בפח ובמכסה תא המטען. תמונות הרכב [ת/2א והתמונות שצורפו לחוות הדעת שהוגשה עם כתב התביעה] מעידות על נזקי פח ניכרים לעין בחלקו האחורי של הרכב.

עדותה של נהגת התובעים, ובעיקר חוות דעת השמאי ותמונות הנזק – שהן ראיות אובייקטיביות – סותרות את גרסתו של הנתבע 1 כי במועד התאונה היה רק סדק קטן בפגוש שעלות תיקונו היא כמה מאות שקלים בודדות. כאמור, הנזקים בפח ניכרו לעין יום אחרי התאונה, והנתבע 1 לא טען שראה אותם ביום התאונה (היינו – שמדובר בנזקים קודמים), והעיד כי ראה רק מכה קטנה בפגוש. האפשרות שהנזקים שצולמו יום אחרי התאונה נגרמו אחריה מחייבת שבאותו יום ארעה תאונה נוספת שבה נפגע הרכב מאחור, אולם התובע 2 ורעייתו בחרו שלא לדווח עליה. אפשרות זו אינה סבירה בעיני.

עוד אציין כי אף ששני העדים שהופיעו בפני הם בעלי עניין בתוצאת הדיון – עדת התובעים בשל ההשתתפות העצמית שתושת על בעלה – נתבע 1 הינו בעל דין, ועניינו בתוצאות התביעה גבוהה בהרבה מעניינה של הנהגת שפוצתה על נזקיה בידי הביטוח. מכל מקום לעדותו של נתבע 1 אין חיזוק ואילו עדותה של נהגת התובעים מתחזקת בדוח השמאי והתמונות שצורפו לו (השוו: סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). בהקשר זה יודגש שנתתי דעתי לכך שגרסתו של נתבע 1 חזרה על עצמה מתחילת האירועים ואף הועלתה על הכתב במענה לפניות סוכנות הביטוח. עם זאת לא מצאתי שעובדה זו מטה את הכף לטובתו.

העובדה שהנתבע הציע לתובע 2 ולרעייתו לתקן את נזקי הרכב על חשבונו אינה גורעת מאחריותו לנזקים, ואינה משנה את היקף הנזק, שכן בעלי הרכב אינם חייבים לתקן את הרכב במוסך שמציע המזיק. אשר לשיעור הנזק – התובעים הציגו חוות דעת שמאית וחשבוניות ואלו לא נסתרו. הנתבע 1 לא הציג חוות דעת כלשהי לעניין היקף הנזקים ועלויות החלפים והעבודות, וכל שיש בפנינו היא טענתו הכללית שנגרם נזק של מאות שקלים בלבד. כפי שהודה בעדותו, מדובר בהערכה כללית שכן אינו שמאי.

נוכח כל האמור לעיל מצאתי כי מכלול הראיות שבתיק תומך בעדותה של הנהגת ברכב התובעים, ולכן אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על נתבע 1 שפגע ברכב התובעים מאחור, וכי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם והוכיחו שהנזקים שפורטו בכתב התביעה אכן נגרמו בתאונה עם הנתבע 1.

התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 11,095 ₪ (לתובעת 1 סך של 8,229 ₪ המורכב מהסכום ששולם לתובע 2 7,810 ₪ בתוספת שכ"ט שמאי, ולתובע 2 סך של 2,866 ₪). הסכומים צמודים מ-18/10/09. לסכומים אלו יתווספו האגרה ששולמה (כפוף להצגת אישור תשלום), ושכ"ט בסך 896 ₪.

ניתן היום, כ' שבט תשע"א, 25 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: